ילד שרוצה להצטרף למשחק, מתקרב לילדים אחרים ואז נעצר בצד - זו תמונה שהורים רבים מכירים. לפעמים הוא עדיין מחפש את המילים, לפעמים קשה לו להבין את חוקי המשחק, ולפעמים הוא פשוט זקוק לזמן ולתיווך רגוע. כששואלים איך לעודד תקשורת חברתית, המטרה אינה לגרום לילד להיות מוחצן או לדבר בלי הפסקה. המטרה היא לעזור לו להרגיש שיש לו דרך נעימה, בטוחה ומשמעותית ליצור קשר.
תקשורת חברתית נבנית בהדרגה: במבט משותף, בחיוך, בתור שמחכים לו, בבקשה קטנה, ביכולת להגיב לרעיון של ילד אחר וגם ביכולת לבטא רצון או אי-הסכמה. לכל ילד קצב משלו, ואפשר לחזק את המיומנויות האלה בתוך רגעים יומיומיים, בלי להפוך כל מפגש ל"שיעור".
מה כוללת תקשורת חברתית?
כשאנחנו מדברים על תקשורת חברתית, אנחנו מתכוונים ליותר מאוצר מילים או להגייה ברורה. ילד יכול לדבר במשפטים ארוכים ועדיין להתקשות להתחיל שיחה, להבין בדיחה, לשים לב לכך שחבר כבר לא מעוניין במשחק או למצוא דרך להצטרף לקבוצה.
המיומנויות החברתיות כוללות, בין היתר, פנייה לאדם אחר, הקשבה ותגובה, משחק בתורות, שיתוף בחוויה, גמישות כשדברים לא קורים בדיוק כפי שרצינו, והבנה של רמזים לא מילוליים כמו הבעות פנים וטון דיבור. אלה יכולות שנלמדות מתוך התנסות חוזרת, קשר בטוח ומבוגר שמתווך בלי לשפוט.
חשוב לזכור שלא כל ילד שאוהב לשחק לבד זקוק להתערבות. משחק עצמאי יכול להיות עשיר, יצירתי ומווסת. השאלה היא האם הילד גם מצליח ליהנות מקשר עם אחרים כשהוא רוצה בכך, והאם הקושי החברתי גורם לו לתסכול, להימנעות או לבדידות.
איך לעודד תקשורת חברתית בבית?
הבסיס הוא לא ללמד את הילד "מה לומר" בלבד, אלא ליצור מצבים שבהם יש סיבה אמיתית לתקשר. משחק משותף, הכנת ארוחה או סידור החדר יכולים להפוך להזדמנות לתרגול טבעי.
להאט ולפנות מקום ליוזמה
לעיתים מבוגרים משלימים משפטים מהר מדי, שואלים הרבה שאלות או מציעים פתרון לפני שהילד הספיק לנסות. נסו לעצור לכמה שניות אחרי שהצעתם משחק או שאלתם שאלה. המבט, ההצבעה, המילה הבודדת או הרעיון הקטן של הילד הם התחלה מצוינת לשיחה.
במקום לשאול ברצף "מה זה?", "איזה צבע?", "מה עושים עכשיו?", אפשר להגיב למה שהילד כבר עושה: "בחרת את המכונית הכחולה", "היא נוסעת ממש מהר", או "נראה שאתה רוצה שאצטרף". תגובה כזו מרגישה כמו שיתוף, ולא כמו מבחן.
לשחק בתורות - אבל באמת ליהנות
תורות הן לב התקשורת החברתית. אפשר לתרגל אותן עם כדור, קוביות, בועות סבון, משחק זיכרון פשוט או הכנת מסלול למכוניות. בתחילת הדרך עדיף לבחור משחק קצר, עם כלל ברור ותוצאה מהירה.
אמרו בקול מה קורה: "עכשיו התור שלי, עכשיו התור שלך". בהמשך אפשר להוסיף שפה חברתית שימושית: "אפשר גם אני?", "אתה רוצה עוד סיבוב?", "תודה שחיכית לי". אם ההמתנה קשה לילד, קצרו את התור ולאט לאט האריכו אותו. הצלחה קטנה עדיפה על משחק ארוך שמסתיים בתסכול.
להשתמש במשחק דמיון כדי לתרגל מצבים חברתיים
בובות, חיות צעצוע, מטבח משחק או דמויות קטנות מאפשרים לילדים להתנסות במצבים בלי להרגיש שמדברים עליהם ישירות. הדובון יכול לרצות להצטרף למשחק ולא לדעת איך, והילד יכול לעזור לו למצוא משפט מתאים.
אפשר להציג בעדינות סיטואציה: "הארנב רואה שני חברים שבונים מגדל. מה הוא יכול לעשות?" קבלו גם תשובות לא צפויות. במקום לתקן מיד, הרחיבו: "נכון, הוא יכול לשאול אם יש מקום. אולי הוא גם יכול להביא עוד קובייה." כך הילד אוסף אפשרויות, ולא לומד שיש תשובה אחת נכונה.
מפגש עם חבר: קטן, קצר ומותאם
מפגש חברתי מוצלח לא חייב להיות מסיבה גדולה או אחר צהריים ארוך. לילד שמתקשה, מפגש עם ילד אחד מוכר, למשך זמן קצר ובפעילות ברורה, יכול להיות הרבה יותר נעים ומקדם.
כדאי לבחור פעילות שיש בה מטרה משותפת: לבנות מסלול, להכין פיצה, לחפש אוצר בחצר או ליצור יצירה אחת יחד. פעילות כזו מפחיתה את הצורך "למצוא על מה לדבר" ומספקת סיבות טבעיות לבקשה, להצעה ולשיתוף פעולה.
לפני המפגש אפשר להכין את הילד בכמה משפטים פשוטים: מי מגיע, מה נעשה, ואילו משפטים עשויים לעזור. למשל: "כשנועם מגיע, אפשר להגיד לו 'רוצה לבנות איתי?'" או "אם תרצה את אותו צעצוע, אפשר לבקש תור." אין צורך לשנן. מספיק לתת לילד רעיון אחד או שניים שהוא יכול להחזיק בראש.
בזמן המפגש, נסו להיות קרובים אך לא מנהלים את המשחק. אם נוצר קושי, תווכו בקצרה: "שניכם רוצים את המשאית. בואו נחשוב על פתרון." אפשר להציע שעון חול קצר, בחירה במשאית נוספת או משימה משותפת. המטרה היא שהילדים יחוו שאפשר לצלוח רגע לא נוח בלי לפרק את הקשר.
משפטים שמחזקים קשר במקום לחץ
למילים שלנו יש השפעה רבה על תחושת הביטחון של הילד. מחמאות כלליות כמו "איזה ילד חברותי אתה" נעימות, אך לעיתים פחות ברורות לילד. חיזוק ממוקד עוזר לו להבין מה הצליח לו.
אפשר לומר:
- "שמתי לב שחיכית עד שיואב סיים לדבר. זה עזר לו להקשיב לך אחר כך."
- "ראיתי שהצעת לשחק יחד, גם אם התרגשת לפני כן."
- "מצאת דרך לבקש את הקובייה במקום לקחת אותה."
- "כשלא הסכמתם, אמרת מה אתה רוצה ולא ויתרת מיד על המשחק."
גם אחרי מפגש שלא הלך כפי שקיוויתם, כדאי להימנע מתחקיר ארוך. אפשר לבחור רגע אחד שהתנהל היטב ורגע אחד שתרצו לנסות אחרת בפעם הבאה. גישה כזו מעבירה מסר חשוב: מיומנויות חברתיות מתפתחות מתוך תרגול, לא מתוך מושלמות.
מה כדאי להימנע ממנו?
רצון לעזור עלול לפעמים להפוך ללחץ. בקשות כמו "תגיד שלום", "תשתף מיד" או "לך לשחק עם הילדים" עשויות להיות גדולות מדי ברגע נתון, במיוחד לילד ביישן, עייף או מוצף. אפשר להציע חלופה קטנה יותר: לנופף, לעמוד ליד הילדים לכמה דקות, או לבחור משחק שאפשר לשחק בו זה לצד זה.
כדאי גם להימנע מהדבקת תוויות בנוכחות הילד, כמו "הוא פשוט לא חברותי" או "היא תמיד מתביישת". ילדים מקשיבים להגדרות האלה ומאמצים אותן בקלות. במקום זאת, אפשר לומר: "לפעמים לוקח לך זמן להרגיש בנוח עם אנשים חדשים, ואנחנו נמצא דרך שמתאימה לך."
השוואה לאחים או לילדים אחרים בדרך כלל אינה מקדמת. ילד אחד עשוי להצטרף מיד לקבוצה, ואחר יצטרך קודם להתבונן, להבין את המשחק ורק אז לפנות. שני הסגנונות יכולים להוביל לקשר משמעותי.
מתי כדאי להתייעץ עם קלינאית תקשורת?
התייעצות יכולה לסייע כאשר הילד מתקשה באופן קבוע ליזום קשר או להגיב לפניות, כאשר משחק משותף עם בני גיל כמעט תמיד מסתיים בתסכול, או כשהוא מתקשה להבין מצבים חברתיים גם לאחר תיווך חוזר. גם פער בין היכולת של הילד בבית לבין מה שקורה בגן או בבית הספר הוא מידע חשוב.
קלינאית תקשורת יכולה להסתכל על התמונה הרחבה: הדרך שבה הילד מבין שפה, מביע רעיונות, משתתף במשחק ומגיב לאחרים. ההדרכה אינה מיועדת רק לילד. לעיתים קרובות, הכלים המדויקים ביותר ניתנים דווקא להורים ולאנשי החינוך, כדי שהתרגול ימשיך ברגעים הקטנים של היום.
בקליניקה נעימה ומזמינה, עם משחקים, ספרים וחומרים שמתאימים לעולמו של הילד, אפשר להפוך תרגול חברתי לחוויה מסקרנת ולא למטלה. עבור משפחות מהגליל העליון, מפגש מקצועי יכול להיות גם מקום לשאול, להתלבט ולבנות יחד דרך שמתאימה לילד המסוים שלכם.
לפעמים כל מה שנדרש הוא עוד רגע של המתנה, משחק אחד מותאם או משפט קטן שהילד יכול לנסות בפעם הבאה. קשרים חברתיים נבנים בצעדים קטנים, וכשילד מרגיש שרואים את המאמץ שלו ולא רק את התוצאה, קל לו יותר לעשות את הצעד הבא.