יש רגעים שבהם מבקשים מהילד להניח את הנעליים במקום, והוא כבר שקוע במשחק אחר. לפעמים נדמה שהוא כלל לא שמע, ולפעמים הוא שמע אך התקשה לעבד את כל מה שנאמר. 5 משחקים לחיזוק הקשבה בבית יכולים להפוך את התרגול הזה לחוויה נעימה, קצרה ומקרבת - בלי להפוך את אחר הצהריים לשיעור.
הקשבה היא הרבה יותר מ"לשמוע טוב". היא כוללת הפניית תשומת לב לדובר, הבנת המילים, זכירת ההוראה ובחירה בתגובה מתאימה. אצל ילדים צעירים, וגם אצל ילדים בגיל בית הספר, היכולת הזו מתפתחת בהדרגה. משחק משותף מאפשר לתרגל אותה בדרך הטבעית ביותר: עם תנועה, צחוק, הצלחות קטנות והרבה קשר.
חשוב לזכור שאין צורך לתרגל זמן רב. חמש עד עשר דקות של משחק, כשהילד פנוי יחסית ואתם נוכחים באמת, יכולות להיות משמעותיות יותר מחצי שעה של ניסיונות כשהוא עייף או עסוק. המטרה אינה לבחון את הילד, אלא לתת לו הזדמנויות להצליח.
לפני שמתחילים: איך יוצרים תנאים טובים להקשבה?
בחרו זמן רגוע ככל האפשר, למשל אחרי ארוחה קלה או לפני המקלחת, והרחיקו מסיחים בולטים כמו מסך דולק או צעצועים רבים פתוחים על הרצפה. כדאי לשבת מול הילד, בגובה העיניים, ולוודא שקודם קיבלתם את תשומת לבו לפני שנותנים הוראה.
התחילו במשפטים קצרים וברורים: "שים את הקובייה בקופסה" או "מחא כפיים ואז קפוץ". עם הזמן, ובהתאם לגיל וליכולת, אפשר להוסיף עוד פרט. אם הילד לא הצליח, נסו לא למהר לומר "לא הקשבת". עדיף לחזור לאט יותר, להיעזר בהדגמה או לקצר את ההוראה. כך הוא לומד שהקשבה היא מיומנות שאפשר לחזק, ולא מבחן שאפשר להיכשל בו.
5 משחקים לחיזוק הקשבה בבית
1. המלך אמר - עם הוראות שמתאימות לילד
המשחק המוכר מתאים במיוחד לתרגול הקשבה להוראות, עצירה לפני פעולה ושליטה בתגובה. אומרים: "המלך אמר לגעת בראש", והילד מבצע. כשאומרים רק "לגעת בראש" ללא הפתיחה, המטרה היא לעצור ולא לבצע.
לילדים צעירים אפשר להתחיל בלי כלל ה"מלך אמר" ולבקש פעולות פשוטות ומשעשעות: לקפוץ כמו צפרדע, להרים ידיים או ללטף את הבובה. לאחר שהילד מכיר את המשחק, מוסיפים בהדרגה את הכלל המיוחד. לילדים גדולים יותר אפשר לשלב שתי פעולות ברצף, למשל: "המלך אמר למחוא פעמיים ואז להסתובב".
כדאי לתת לילד להיות בתורו "המלך". כשהוא ממציא הוראות עבורכם, הוא מתרגל גם ניסוח ברור, תכנון ויכולת לראות את המשחק מנקודת המבט של האחר.
2. מסלול האוצר לפי הוראות
בחרו חפץ קטן שהילד אוהב - בובה, מדבקה או פתק מצויר - והחביאו אותו בבית. תנו הוראות שמובילות אליו: "לך לספה, הסתכל מתחת לכרית ומצא את הרמז הבא". אפשר להכין מסלול קצר מאוד, גם בלי הכנות מיוחדות.
היתרון במשחק הזה הוא שהמטרה ברורה ומסקרנת. הילד מקשיב כי הוא רוצה להגיע לאוצר. בתחילה תנו הוראה אחת בכל פעם. אם זה קל לו, עברו לשתי הוראות: "קח את הרמז, שים אותו על השולחן ואז חפש ליד הדלת".
אם הילד מבקש לחזור על ההוראה, זו דווקא הזדמנות מצוינת. אמרו אותה שוב בשמחה, ואפשר לשאול: "מה שמעת שצריך לעשות קודם?" השאלה אינה נועדה לבחון, אלא עוזרת לו לארגן את המידע בראש לפני שהוא פועל.
3. צלילים בבית: מה שמעתי?
עצרו לרגע והקשיבו יחד לבית. הקישו בשתי כפיות, קרעו דף, פתחו רוכסן, נערו קופסה עם אורז או צלצלו בפעמון קטן. הילד עוצם עיניים, אם נוח לו, ומנסה לזהות את הצליל.
זהו משחק מצוין להפניית קשב לצליל ולהבחנה בין צלילים שונים. אין חובה להשתמש באביזרים מיוחדים. דווקא הצלילים היומיומיים של הבית הופכים את המשחק למעניין ונגיש: מים זורמים, דפיקה בדלת, דפדוף בספר או צעדים במסדרון.
אפשר לגוון בשתי דרכים: להשמיע שני צלילים ולבקש מהילד לזהות מה נשמע ראשון, או ליצור רצף קצר של שני צלילים ולבקש ממנו לשחזר אותו. התחילו בקלות והתקדמו רק כשהילד נהנה ומצליח. אם הזיהוי קשה, אפשר לשחק כשהעיניים פתוחות ולהתבונן יחד במה שיוצר את הצליל.
4. ציור בהקשבה
קחו דף וכלי כתיבה, ותנו הוראות לציור פשוט: "צייר שמש בפינה", "הוסף שני עננים" או "צבע את הדלת בכחול". אין כאן צורך בציור יפה או מדויק. מה שחשוב הוא ההקשבה, ההבנה וההנאה מהתוצאה המפתיעה.
לילד בגיל הרך, אפשר להשתמש במדבקות במקום ציור: "שים את המדבקה של הכלב ליד הבית". לילד שמוכן לאתגר מעט יותר, אפשר לתת הוראות הכוללות מיקום וכמות: "צייר שלושה פרחים מתחת לעץ".
המשחק הזה מאפשר לזהות בעדינות מה עוזר לילד להבין. האם הוא מצליח יותר כשההוראה קצרה? האם מילים כמו "מעל", "מתחת" או "ליד" עדיין מבלבלות? המידע הזה יכול לעזור לכם להתאים את השפה בבית, וגם לשתף את הגננת או אשת המקצוע המלווה את הילד כשיש צורך.
5. סיפור בהמשכים עם משימת הקשבה
בחרו ספר אהוב או המציאו סיפור קצר על דמות שהילד אוהב. במהלך הסיפור קבעו "מילת קסם". בכל פעם שהוא שומע אותה, הוא עושה פעולה מוסכמת - למשל מוחא כפיים, מרים אצבע או מניח קובייה במגדל.
לדוגמה, בסיפור על ארנב אפשר לבחור במילה "גזר". בכל פעם שהמילה מופיעה, הילד מגיב. המשחק מחזק הקשבה רציפה בתוך הקשר משמעותי, ולא רק להוראה בודדת. הוא מתאים במיוחד לילדים שאוהבים סיפורים, דמויות ודמיון.
בהמשך אפשר לבקש מהילד להשלים חלקים בסיפור: "הארנב הגיע ליער וראה..." או לשאול שאלה קצרה על מה ששמע. עדיף להסתפק בשאלה אחת או שתיים ולהשאיר את הסיפור חי ומהנה. כשיש יותר מדי שאלות, החוויה עלולה להרגיש כמו מבחן במקום כמו זמן משותף.
איך יודעים שהמשחק מאתגר במידה הנכונה?
סימן טוב הוא שהילד מצליח ברוב הפעמים, אך עדיין צריך להתרכז. אם הוא מצליח מיד ובקלות רבה, אפשר להוסיף שלב קטן: עוד פעולה, עוד פרט או שינוי בכלל המשחק. אם הוא מתוסכל, מתנתק או מתחיל להתנגד, כנראה שהדרישה גבוהה מדי כרגע או שהתזמון פחות מתאים.
הקשבה מושפעת גם מעייפות, רעב, התרגשות ומצב רוח. ילד שמתקשה היום במשחק מסוים אינו בהכרח מתקשה בו תמיד. לכן כדאי להתבונן בדפוס לאורך זמן ולא להסיק מסקנות מרגע אחד. לפעמים עצם הבחירה במשחק מוכר ובטוח מאפשרת לילד להתפנות יותר להקשבה.
גם האופן שבו אנחנו מגיבים משנה. תארו את ההצלחה באופן ספציפי: "הקשבת עד הסוף ואז מצאת את הרמז", או "זכרת שתי פעולות ברצף". משוב כזה עוזר לילד להבין מה עבד לו ומחזק את תחושת המסוגלות שלו.
מתי כדאי להתייעץ?
אם אתם מרגישים שהילד מתקשה באופן עקבי להבין הוראות שמתאימות לגילו, זקוק להרבה מאוד חזרות, מתקשה לעקוב אחר שיחה או שהדבר משפיע על ההשתתפות בבית ובמסגרת החינוכית, אפשר להתייעץ עם קלינאית תקשורת. שיחה מקצועית יכולה לעשות סדר, להציע התאמות מדויקות ולתת לכם כלים שמתחברים לילד שלכם ולאופי המשפחה.
בקליניקה נעימה ומזמינה, כמו גם בבית, המשחק הוא לא "רק משחק". הוא מקום שבו ילד יכול לנסות, לטעות, לצחוק ולהצליח בקצב שלו. בחרו השבוע משחק אחד בלבד, חזרו עליו כמה פעמים, ותנו לרגעים הקטנים של הקשבה משותפת להפוך לקשר, לביטחון ולהתקדמות.