ילד שמצביע על בועות ומביט בהורה כדי לבקש עוד, ילדה שמביאה ספר כדי לחלוק רגע יחד, או ילד שקורא לחבר להצטרף למשחק - אלו רגעים קטנים של יוזמה תקשורתית, והם משמעותיים מאוד. דוגמאות לשיפור יוזמה תקשורתית בטיפול אינן מסתכמות בלבקש מילד לומר מילה מסוימת. המטרה היא ליצור מצבים נעימים שבהם יש לילד סיבה אמיתית לפנות, לבחור, לשאול, לשתף ולהוביל את הקשר.
יוזמה תקשורתית היא היכולת להתחיל אינטראקציה עם אדם אחר, ולא רק להגיב למה שנאמר או נשאל. היא יכולה להופיע במבט, במחווה, בהצבעה, בקול, במילה בודדת, במשפט או בפנייה יזומה למשחק. לכל ילד יש דרך וקצב משלו, ולכן מחפשים התקדמות קטנה אך עקבית - יותר פניות, יותר הנאה מהקשר ויותר ביטחון להביע רצון או רעיון.
למה יוזמה תקשורתית זקוקה להזמנה?
מבוגרים אוהבים לעזור. לעיתים אנחנו מנחשים מיד מה הילד רוצה, מגישים לו את הצעצוע שביקש בעיניים, משלימים את המשפט או שואלים רצף שאלות. הכוונה טובה, אך כשכל צורך נענה לפני שהילד פונה, נשארת פחות הזדמנות להתנסות ביוזמה.
אין צורך "להקשות" על הילד או ליצור תסכול. ההבדל נמצא בהמתנה קצרה ובקשב. אפשר להחזיק את קופסת המשחק הסגורה, להביט בילד בחיוך ולהמתין כמה שניות. אם הוא מביט, מושיט יד או משמיע קול, זו כבר פנייה שאפשר להגיב אליה בהתלהבות: "אתה רוצה לפתוח! הנה, פותחים יחד".
בטיפול, וגם בבית או בגן, המטרה היא לבנות חוויות שבהן התקשורת באמת משנה משהו. הילד לומד: כשאני פונה למישהו, הוא מבין אותי, מגיב לי, ונעים לי להמשיך את הקשר.
דוגמאות לשיפור יוזמה תקשורתית בטיפול דרך משחק
משחק אהוב שנמצא קצת מחוץ להישג יד
מניחים מכונית, דמות אהובה או קופסת מדבקות במקום שהילד רואה אך אינו יכול לקחת לבדו. לאחר שהוא מגלה עניין, ממתינים. אפשר להציע מבט שקט ושאלה פתוחה: "מה תרצה?" אם הילד מצביע, מסתכל או אומר חלק ממילה, נותנים את הפריט ומרחיבים מעט: "מכונית! הנה המכונית האדומה".
העיקרון כאן הוא לא לדרוש צורה אחת נכונה של פנייה. ילד שמתקשר במחווה, במבט או בצליל כבר יוזם. בהמשך, בהתאם ליכולותיו, אפשר לעודד מעבר הדרגתי למילה או לצירוף מילים.
פעילות עם "עצירה מפתיעה"
משחקים פעולה מהנה שחוזרת על עצמה: מגלגלים כדור במסלול, מקפיצים בובה, מפריחים בועות או שרים שיר מוכר. אחרי כמה פעמים עוצרים בדיוק לפני החלק המצחיק או הצפוי. מחכים ומאפשרים לילד לסמן שהוא רוצה המשך.
אפשר לומר: "מוכן..." ולהשאיר את המשפט פתוח. ילד אחד ישלים "צא", ילד אחר יביט בציפייה, וילדה אחרת תמחא כפיים. כל תגובה כזו היא הזדמנות לחזק יוזמה: "אמרת לי להמשיך, ממשיכים!". החזרתיות נותנת ביטחון, וההפתעה הקטנה נותנת סיבה לפנות.
בחירה בין שתי אפשרויות אמיתיות
במקום לשאול שאלות שהמבוגר כבר יודע את תשובתן, מציעים בחירה שיש לה משמעות: פלסטלינה או צבעים? תפוח או מלפפון? הספר על החיות או הספר על כלי הרכב? מחזיקים שתי אפשרויות, נותנים זמן עיבוד, ומכבדים את הבחירה גם אם היא נעשית בהצבעה.
חשוב להציג רק שתי אפשרויות בתחילת הדרך. יותר מדי בחירות עלולות להציף. כשהילד מתנסה בהצלחה, אפשר להרחיב את הבחירה ולשלב גם שאלות כמו "מה בא לך לעשות עכשיו?".
משחק תפקידים שבו הילד מוביל
במטבח צעצוע, במרפאה של בובות או במשחק חנות, המבוגר יכול לוותר מעט על תפקיד המנהל. במקום להחליט מי קונה ומה מכינים, הוא מחכה להצעה של הילד ועוקב אחריה. אם הילד מגיש כוס ריקה, אפשר לומר: "הבאת לי כוס. מה תכין לי?".
משחק דמיוני יוצר הרבה הזדמנויות טבעיות לבקשות, הוראות, תגובות ורעיונות. הוא מתאים במיוחד לילדים שכבר משתמשים במילים ובמשפטים, אך זקוקים לחיזוק כדי לפנות לאחרים מיוזמתם.
מה אפשר לעשות בבית בלי להפוך את היום לתרגול?
הזדמנויות לתקשורת נמצאות דווקא ברגעים הפשוטים: בהתלבשות, בארוחה, במקלחת, בדרך לגן ובסידור צעצועים. אין צורך להכין פעילות מיוחדת בכל יום. מספיק לבחור רגע אחד או שניים ולהיות קצת פחות מהירים בפתרון.
למשל, בזמן הארוחה אפשר להגיש כמות קטנה של מאכל אהוב ולהמתין לבקשה לעוד. בזמן התלבשות אפשר להחזיק את הגרב השנייה ולחכות לפנייה. בעת קריאת ספר, אפשר לעצור לפני העמוד הבא ולתת לילד לסמן שהוא רוצה להמשיך, או לשתף במה שתפס את תשומת לבו.
כדאי לזכור כמה עקרונות פשוטים:
- להמתין כחמש עד עשר שניות לפני שמציעים עזרה או תשובה.
- להגיב לכל ניסיון תקשורתי, גם אם הוא עדיין אינו מילולי.
- להרחיב את דברי הילד במקום לבקש ממנו לחזור אחריכם. אם אמר "אוטו", אפשר לומר: "נכון, אוטו נוסע מהר".
- לתת לילד להוביל מדי פעם את המשחק, גם אם הוא משחק אחרת ממה שתכננתם.
- לשמור על אווירה קלילה. אם הילד מתעייף או מתנגד, אפשר לעבור הלאה ולנסות שוב בהזדמנות אחרת.
מתי פחות כדאי להמתין?
המתנה היא כלי, לא כלל נוקשה. אם ילד מתוסכל מאוד, עייף, רעב או מתקשה להבין את הסיטואציה, עדיף להציע תמיכה מיידית. אפשר לדגמן את הפנייה עבורו: "אתה רוצה עוד מים. הנה מים", בלי לדרוש שיחזור.
גם רמת השפה משפיעה על הדרך. לילד שמתקשר בעיקר במחוות, נרצה לחזק מבט, הצבעה והושטת יד. לילד שמדבר במשפטים אך כמעט אינו פונה לאחרים, ניצור משחקים שדורשים שיתוף פעולה עם בן אדם נוסף. אותה מטרה - יותר יוזמה - נראית אחרת אצל כל ילד.
איך יודעים שיש התקדמות?
לא תמיד ההתקדמות נשמעת כמו קפיצה גדולה באוצר המילים. לפעמים היא מתבטאת בכך שהילד מביט יותר כדי לשתף, מביא חפץ כדי להראות, מחכה לתגובה, מבקש עזרה במקום לוותר, או פונה לאח או לחבר במשחק. אלו סימנים חשובים לכך שהתקשורת נעשית משמעותית יותר עבורו.
אפשר לבחור התנהגות אחת לעקוב אחריה במשך שבוע, למשל כמה פעמים הילד ביקש "עוד" במהלך משחק בועות או כמה פעמים פנה מיוזמתו בזמן קריאת ספר. המעקב אינו מבחן, אלא דרך להבחין בהצלחות שאולי היו נעלמות בתוך העומס היומיומי.
שותפות בין הבית, הגן והטיפול
כאשר ילד מקבל הזדמנויות דומות במקומות שונים, קל לו יותר להשתמש ביוזמה גם מחוץ לחדר הטיפול. הורים ואנשי חינוך לא צריכים לבצע בדיוק אותה פעילות. מספיק לשמור על אותו רעיון: לתת סיבה לתקשר, להמתין, להבין את ניסיון הפנייה ולהגיב בחום.
בקליניקה נעימה, עם ספרים, משחקי עץ וחומרים שמותאמים לתחומי העניין של הילד, אפשר לתרגל את המיומנויות האלו דרך הנאה אמיתית. אחר כך בוחרים יחד עם המשפחה רעיונות קטנים שמתאימים לשגרת הבית - כאלה שאפשר להתמיד בהם בלי לחץ.
יוזמה תקשורתית צומחת כשילד מרגיש שרואים אותו ושכדאי לו לפנות. גם מבט קטן, יד מושטת או "עוד" שקט יכולים להיות תחילתו של קשר עשיר יותר. כשנותנים לרגעים האלה מקום, סבלנות ושמחה, הם מצטברים בצעדים טבעיים לביטחון תקשורתי.